מדריך איריסים

אההה... איריסים... אין הרבה דברים שצועקים "אביב!" יותר מאשר הסוג איריס. בין אם הם גדלים מפקעות או מקני שורש, בביצה או באדמה חולית ויבשה, גבוהים, נמוכים או כל דבר באמצע - איריס הוא הסוג עם אלף הפנים (וחכו, עדיין לא התחלנו לדבר על צבעי הפריחה).

פירוש המילה "איריס" ביוונית הוא "קשת בענן" והאלה היוונית איריס היא הפרסוניפיקציה של התופעה הפיזיקלית. משום כך, יש לאמר את שם הסוג "איריס" ולא "אירוס". 

הצמח קרוי על שם הקשת משום גווניו הכמעט אינסופיים הקיימים בשוק, תוצר של מגוון מינים גדול הקיים בבר והיכולת להכליא בין מינים בצורה קלה יחסית. 

מבחינה בוטנית הטקסונומיה של איריס מעט מסובכת, היות וצמחים רבים שבעבר לא היו שייכים לסוג הוכנסו לתוכו (כמו למשל בלמקנדה סינית, שמשנת 2005 שונה שמה לאיריס דומסטיקה אבל אף אחד לא שמע על זה) ועקב חלוקה פנימית מפורטת וענפה. הוסיפו לכך את העובדה שניתן לבצע הכלאות בין מינים שונים בסוג והנה הגעתם לסיטואציה בה קשה מאד למצוא את הידיים ואת הרגליים.

בנוסף, בגלל כמות עצומה של זנים רשומים (ועם מאות זנים שנרשמים בכל שנה) נוצר מצב שבו ייתכן שזנים משווקים תחת שם לא נכון. למעשה, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שכל זני האיריס הגרמני שאנחנו מגדלים הם זיהוי לא נכון כי אף אחד מאיתנו לא הביא אותם עם תווית שם - הם ברובם צמחים שהגיעו אלינו מחובבים, אספנים ומשתלות אחרות בארץ. הגיוני להניח כי השמות הנכונים אבדו במרוצת השנים. בנוסף, הצמחים מתנהגים בארץ שונה מהאופן בו הם מתנהגים בחו"ל וזנים שנחשבים למאוחרי פריחה או מקדימי פריחה נוטים לפרוח באותו הזמן בישראל.

עם זאת ולמרות הכל, אנחנו עושים כמיטב יכולתנו לקטלג את האיריסים שאנחנו מגדלים כך שהמידע יהיה נכון ככל האפשר ומותאם לאקלים הישראלי. 

לא כל הזנים המופיעים ברשימה הזו זמינים בכל שנה וחלקם קיימים תמיד בכמויות קטנות מאד, לעתים עד כדי שני עציצים בשנה, ולכן מומלץ להישאר מעודכנים. עיקר עונת המכירה של האיריסים היא בין פברואר לאפריל ואנחנו ממליצים בחום להקדים ולקנות את הצמחים לפני שהם פורחים כי כאשר מתחילה הפריחה הם נוטים להימכר מהר מאוד והמלאי לאותה שנה נגמר.

איריס "גרמני" (Bearded Iris)

המין איריס גרמני אינו מין אמיתי (הוא אינו קיים בטבע) והוא תוצר של מכלוא בין מיני. אגב, כאשר צמח הוא תוצר של מכלוא בין-מיני שמו הבוטני אמור להיכתב עם האות האנגלית X אחרי שם הסוג, כך ששמו הנכון של הצמח הוא איריס X גרמני או איריס מכלוא גרמני (Iris X germanica). באנגלית מכונים איריסים אלה לרוב בשם איריסים מזוקנים (Bearded Iris). מהו הזקן המדובר? ובכן, ה""זקן" הוא אותו איבר שעיר שיוצא, קצת כמו לשון חרוצה, בנקודת החיבור שבין עלי העטיף הפנימיים והחיצוניים. הוא נוטה להיות כתום או צהוב אבל יכול בהחלט להיות גם בצבע אחר. מצורף תרשים כדי לעזור עם המונחים.

האיריסים המזוקנים שאנחנו מגדלים הם צמחים ירוקי-עד או ירוקי עד-למחצה, לרוב בעלי תרדמה קיצית חלקית,  בעלי מניפות עלים בצבע ירוק-תכלת עמום וגובהן נע בין 20 ל-60 סנטימטרים.

איריס גרמני ("מזוקן") - חלוקה לפי קבוצות זנים

התרשים בהמשך מתייחס לקטגוריות השונות של איריסים מזוקנים. חשוב לציין שבצפון אמריקה, היכן שנעשית רוב עבודת ההכלאה והטיפוח של זני איריס מזוקן, הקטגוריות מתייחסות הן לגובה והן למועד הפריחה אך ניסיוננו מלמד כי בישראל ההבדל הוא בעיקר בגובה הפריחה, וככלל כל הזנים פורחים בערך באותו הזמן, אך כאשר אנו מזהים זן הפורח מוקדם או מאוחר בצורה מובהקת ועקבית אנו מציינים זאת בדף הצמח הספציפי שלו.

עם זאת, ניתן להכליל ולאמר כי זנים המשתייכים לקטגוריות הנמוכות (SDB ו- MDB) נוטים לפרוח קודם, לעתים ממש במהלך החורף, ואילו זנים המשתייכים לקטגוריה TB נוטים לפרוח מאוחר יותר- בסוף האביב ותחילת הקיץ.

חשוב גם לציין שהזנים הנמוכים יותר נוטים לדרוש יותר מנות קור לשם פריחה אך נסיוננו מראה שהם פורחים היטב גם באזור שלנו, בגובה 250 מ' בערך, וגם בחורפים חמים יחסית.

מבחינת הטיפול באיריסים אלו:

• שתילה:

איריסים גרמניים אוהבים שמש. באיזורים חמים כנראה יעדיפו שמש חלקית אבל באיזורים קרירים יותר ניתן לשתול אותם ללא חשש בשמש מלאה. מעט מדי שמש תפגע בפריחה. יש לשתול בקרקע מנוקזת מאוד שכן אין דבר שהם שונאים יותר מאשר חוסר ניקוז. אם האדמה כבדה או לא מנוקזת ניתן לחפור בור עמוק, להוסיף אדמת שתילה טובה ולשתול את האיריס בתוכה. 

ניתן להוסיף טוף גרוס או פרלייט לבור השתילה כדי לאפשר איוורור טוב יותר של בית השורשים.

מומלץ להוסיף קומפוסט או הומוס לבור השתילה כדי לשפר את מבנה הקרקע וגם כדי להזין את הצמח. 

ניתן גם, כמובן, לשתול את האיריסים בתוך עציץ גדול ואת העציץ עצמו לקבור באדמה.

• טיפול:

איריסים גרמניים הינם צמחים דלי טיפול יחסית ודורשים, מלבד השקייה, תחזוקה משמעותית רק פעם בשנה. ככלל, מועד ההתעסקות עם איריסים בישראל הוא הסתיו המאוחר-חורף. ככל שהאיזור חם יותר כך מועד הטיפול מצטמצם. אנחנו במשתלה מתחילים חלוקה של איריסים בנובמבר וממשיכים עד פברואר משום שהלילות הסתוויים שלנו נוטים להיות קרירים. באיזור ירושלים ככל הנראה שיהיה אפשר להתחיל טיפול בצמחים כבר באוקטובר ואילו בשפלה ובמישור החוף זמן הטיפול הוא סוף דצמבר עד פברואר.

מה כולל הטיפול השנתי? גיזום עלווה עד לגובה של 10 ס"מ מבסיס הצמח, חלוקה והעתקה. אף אחת מהפעולות הללו אינה חובה אך הן עוזרות לשמירה על צמחים נאים ופורחים.

את הגיזום יש לבצע באמצעות מזמרה חדה ונקייה ואת העלווה הגזומה יש להרחיק מהצמח. צמחים, גם כאלה ששתולים באדמה, ניתן לעקור, לחלק לקני שורש נפרדים ולשתול מחדש. בצורה כזו ניתן ליצור עותקים רבים מצמח אהוב כדי לחלק לחברים או כדי להוסיף עוד צבע למקומות שונים בגינה. בנוסף, חלוקות מיועדות לשמירה על בריאות הצמח, להרחקת קני שורש נגועים או פגומים ולצורך רענון הגוש ושיפור הפריחה. גושים ותיקים שלא עברו חלוקה במשך מספר שנים נוטים להתעייף ולהוציא פחות ניצני פריחה, בדומה לנרקיסים. 

מומלץ לדשן עציצים וצמחים השתולים באדמה בכל שנה, בדומה לצמחי גן אחרים.

שימו לב כי הפרחים אהובים על ציפורים שעלולות לכרסם אותם.

מצורפת טבלה עם הזנים העיקריים שאנחנו מגדלים. הטבלה כוללת שמות (כאמור, השמות משוערים ומשמשים כשפה משותפת בלבד ואין לראות בהם זיהוי ודאי של הזן), תכונות מרכזיות ותיאור כללי של הפריחה.

📥להורדת טבלה מסכמת של זני האיריס הגרמני שלנו - לחצו כאן

📽 לצפייה בסרטון הדרכה שלנו - איך לבצע חלוקת איריסים - לחצו כאן

איריסים מקבוצת לואיזיאנה (Iris Louisiana group):

• איריסים מקבוצה זו מעדיפים תנאי שמש חלקית והשקייה מרובה. האדמה שלהם צריכה להיות לחה באופן תמידי לצורך התפתחות תקינה. 

• הם מתאימים לאיזורי הארץ שאינם חמים מאוד אך ייתכן שעם מתן תנאים נכונים (בעיקר צל והשקייה מרובה) הם יצליחו גם בקו באר שבע. 

• רוב הזנים שאנו מגדלים הם ירוקי עד למחצה, לפחות באזור שלנו. המשמעות היא שתיתכן תקופה קצרה בסוף הקיץ-תחילת החורף שבה חלק גדול מהעלווה יינשור. סביר מאד שלא כל הנוף של הצמח ייעלם אבל הוא לא ייראה במיטבו.
  התנהגות כזו מאפיינת איריסים רבים מקבוצות שונות, כמו למשל האיריסים בעלי הזקן (איריס גרמני, איריס ארם-נהריים, איריס טקטורום וכו'). בשנים מסויימות חלק מהזנים נכנסים לתרדמה מלאה לקראת סוף החורף וניתן לחשוב שהם מתים.
  ההמלצה שלנו היא לגעת בקנה השורש ולבדוק אם הוא קשה או רך. קנה קשה הוא לרוב קנה חי והצמח יתחדש באביב, אם הקנה רך וספוגי הוא כנראה מת. בהזדמנות זו מומלץ לחתוך את העלווה של האיריסים לגובה 10 ס"מ מהקרקע כדי לאפשר לצימוח החדש לעלות בצורה נקייה. למעשה, אנחנו ממליצים לבצע גיזום חידוש כזה לכלל האיריסים בגינה. המועד הטוב ביותר לבצע את הגיזום הוא בדצמבר אך גם אם תחתכו את העלווה בפברואר זה לא יהיה נורא.

• את האיריסים מקבוצת לואיזיאנה (וגם איריסים גרמניים) נשתול בצורה שטחית על פני הקרקע כך שקנה השורש שלהם יהיה חשוף לקרינת השמש. בשפה הגננית אומרים שקנה השורש צריך "להיאפות" על ידי השמש כדי לפרוח כמו שצריך. שתילה עמוקה מדי של קנה השורש עלולה להוביל לרקבונו.

• דשן! דשן! דשן! הקפידו לדשן את האיריסים שלכםן (וגם את שאר הגינה)! יותר מדי אנשים מתעלמים מנושא הדישון ולא מבינים למה הגינה לא צומחת כמו שצריך. יש בערך מליון דשנים שם בחוץ בכל צורת יישום שתעלו על דעתכם, מצאו צורה אחת שנוחה לכםן והשתמשו בה. איריסים שלא ידושנו יפרחו בצורה פחות טובה וקצב גדילתם ייפגע.

• לא כל זני האיריס נולדו שווים. חלקם מהירים הרבה יותר מאחרים וייצרו גוש גדול תוך שנה אחת ואילו אחרים יתפתחו ויתפצלו באיטיות. הזנים המהירים ביותר שאנו משווקים הם "בלק גיימקוק" (סגול עמוק), "לייק וואשאטה" (תכלת), פולבה (ורוד עתיק) ו-"אגמון החולה" (צהוב).  מסיבה זו לרוב יש לנו יותר מהזנים הללו. הזמן הטוב ביותר לחלק את האיריסים הללו הוא דצמבר-פברואר.

• לאיריסים מקבוצה זו שורשים שטחיים, בדומה לצמחי ביצה רבים. מסיבה זו לעולם אל תמשכו עלווה יבשה אלא הקפידו לחתוך אותה באמצעות מזמרה חדה. משיכה של עלווה יבשה יכולה להוביל בקלות לעקירת כל הגוש מהאדמה.

• שימו לב כי הפרחים אהובים על ציפורים שעלולות לכרסם אותם.

📥להורדת טבלה מסכמת של זני איריס לואיזיאנה שלנו - לחצו כאן

📽 לצפייה בסרטון הדרכה קצר - לחצו כאן

זני בר וזנים של מיני בר (Species Iris):

• איריס כרתי (Iris unguicularis): מין ירוק-עד אמיתי מאגן הים התיכון. צמח חסון ביותר המתאים לגידול הן בשמש והן בצל ויכול ליצור גושי ענק בקוטר מספר מטרים. הפריחה החורפית בצבע תכלת, משמעותית יותר בשמש. עמיד ביותר לחום וקור. קיים זן בשם "מארי ברנארד" בעל פריחה בצבע סגול כהה.

• איריס הגגות (Iris tectorum): מין נשיר חורף ממזרח אסיה. העלווה דמויית מניפה וגדולה במיוחד. הפריחה הסגולה אביבית, הפרחים גדולים מאד, הגדולים ביותר מבין כל המינים שאנחנו מגדלים, ופורחים קרוב לבסיס הצמח.

• איריס ארם נהריים (Iris mesopotamica): מין נשיר קיץ למחצה מצפון אגן הים התיכון. מצוי בבר הישראלי באיזור החרמון. הפריחה הסגולה אביבית, דומה לאיריס גרמני ומתנשאת על עמוד בגובה מטר עד מטר וחצי. יכול ליצור מושבות עבותות בקוטר מספר מטרים. דורש יובש קיצי וקרקע מנוקזת.

• איריס קסיפיום (Iris xiphium): מין נשיר קיץ מאגן הים התיכון. פריחה אביבית סגולה ושופעת, הפרחים סגולים דומים לאיריס הולנדי. דורש יובש קייצי וקרקע מנוקזת. עמיד מאד לתנאי מזג אוויר קשים. מין בעל קצב ריבוי גבוה ביותר.

• איריס פיליפוליה (Iris filifolia): מין נשיר קיץ מאגן הים התיכון. פריחה אביבית סגולה ושופעת, הפרחים סגולים דומים לאיריס הולנדי. דורש יובש קייצי וקרקע מנוקזת. עמיד מאד לתנאי מזג אוויר קשים. מין בעל קצב ריבוי גבוה ביותר היוצר, לאחר מספר שנות גידול, גוש הדומה לדגן בצפיפות העלווה ובצורתה.

• איריס פומילה תת-מין אטיקה (Iris pumila ssp. attica): מין מיניאטורי נשיר קיץ מאגן הים התיכון. הפריחה אביבית, עלי הכותרת העליונים צהובים והתחתונים בצבע חום-שחור. דורש יובש קייצי וקרקע מנוקזת. עמיד מאד לתנאי מזג אוויר קשים. יכול לשמור באופן חלקי על עלוותו בקיץ בתנאי הצללה קלה. 

• איריס סוואבאולנס (Iris suaveolens): מין מיניאטורי נשיר קיץ מאגן הים התיכון. הפריחה אביבית, צהובה בעל לב שחור. דורש יובש קייצי וקרקע מנוקזת. עמיד מאד לתנאי מזג אוויר קשים.

• איריס דומסטיקה - בלמקנדה סינית (Iris domestica): מין נשיר חורף מותנה ממזרח אסיה. העלווה דמויית מניפה וקישוטית מאד. הפריחה בצבע כתום מנומר ומתנשאת על עמוד בגובה 1-2 מטרים. הפירות קישוטיים מאד.

• "פרדנקנדה"  (Pardancanda: Iris domestica X Iris dichotoma): מכלוא בין שני מיני איריס ממזרח אסיה. נשיר חורף מותנה. הפריחה בשלל צבעים בגוונים של כתום-אדום-סגול. הפרחים גדולים למדי. ישנה שונות בין הפרטים עקב הריבוי מזרעים.